בתיק רע”א 6854/00 דן בית המשפט העליון בסמכותם של בתי המשפט לענייני משפחה לאשר הסכמי ממון בין ידועים בציבור. בפסק-דין מנומק ומעניין, קבע בית המשפט העליון שגם הסכמי ממון בין ידועים בציבור ניתן לאשר בבית המשפט לענייני משפחה.
המשיבים הם זוג ידועים בציבור החיים יחדיו ומנהלים משק בית משותף, אשר פנו לבית משפט לענייני משפחה בבקשה לאשר הסכם ממון עליו הם חתמו, הנועד להסדיר את הסוגיות הממוניות שביניהם למקרה של פרידה ו/או פטירה.
בית המשפט לענייני משפחה סירב לאשר הסכם ידועים בציבור. משכך, בסופו של דבר הגיע התיק לפתחו של בית המשפט העליון, אשר קבע באופן חד-משמעי, כי גם הסכמי ממון בין ידועים בציבור ניתן לאשר בבית משפט למשפחה.
בית המשפט העליון קבע, כי סעיף 3א’ לחוק בית המשפט לענייני משפחה מקנה את הסמכות לאשר הסכמים שנכרתו בין בני זוג, גם אם אינם נשואים זה לזה, ובלבד שמדובר בענייני משפחה, גם אם לא תלויה ועומדת בפניו תובענה כל שהיא. בית המשפט קבע, כי ברור שענייני הממון בין בני זוג ידועים בציבור נכללים במונח “ענייני משפחה”, וכי לפי הפרשנות התכליתית של החוק יש לאמץ גישה מרחיבה לפיה בית המשפט מוסמך לדון באישור הסכמי ממון של בני זוג שאינם נשואים.
בית המשפט הוסיף וציין, כי על אף העובדה, שלגבי הסכמי ממון בין ידועים בציבור אין חובה לבצע הליך של אישור בפני ערכאה שיפוטית, למען תוקפו של ההסכם, כמו, למשל, לגבי הסכם ממון טרום נישואין, הרי שבהחלט ניתן לאשרם בבית משפט לענייני משפחה, אם הצדדים חפצים בכך.
