לא כדאי להיות נאשם חסר אמצעים
מאמר מקצועי מאת עו”ד ויוע”מ.
פתח דבר
לאחר תיקון 39 לחוק העונשין נולדה הגנה אפשרית נוספת לנאשם מפני אחריות פלילית: הגנת טעות במצב משפטי לפי סעיף 34יט לחוק העונשין, התשל”ז-1977. הגנה זו מעניקה לנאשם פטור מאחריות פלילית במקרים מסוימים בהם טעה טעות “בלתי נמנעת באורח סביר” בדבר קיומו של האיסור הפלילי או הבנתו.
אחד המקרים הפרטיים האפשריים של הגנת הטעות במצב משפטי הינו הסתמכות על חוות-דעת משפטית של עורך דין בדבר חוקיותו של מעשה מסוים. כיום בעלי אמצעים “רוכשים” חסינות מפני העמדה לדין פלילי על-ידי פנייה לעורך דין מומחה בתחום. חסינות כזו נמנעת ממחוסרי אמצעים כיוון שידם אינה משגת עורך דין מומחה.
עבירות המס ועבירות כלכליות נחשבות כעבירות מורכבות, והן לרוב עבירות של בעלי אמצעים ולא של מחוסרי אמצעים. בכנס בנושא עבריינות צווארון לבן בישראל, שהתקיים ב-18/12/2011, אמר שופט, בית המשפט המחוזי, בתל אביב-יפו, מר חאלד כבוב: “אני חושש שנאשם לא עשיר לא יוכל לזכות להליך הוגן”.
אמנם הטענה היא שקיימות זכויות משפטיות לנאשם בלי קשר למצבו הכלכלי, אך כדי שהנאשם ידע את זכויותיו הוא צריך עורך דין מומחה בתחום. לנאשם מחוסר אמצעים אין לרוב גישה לעורך-דין מומחה בתחום ולכן הוא נמצא בעמדת נחיתות.
נאשם אשר מגיע לבית המשפט ללא עורך דין מומחה בתחום, חסר את המיומנות המקצועית ואת הידע הבסיסי, הנחוצים כדי להגן על עצמו.
נאשם אשר אינו בקיא בדיני הראיות והפרוצדורה, אינו יכול לממש כראוי את זכותו לחקור את העדים נגדו, והוא אינו מסוגל להעלות טענות משפטיות.
נאשם שאינו מלווה בעורך דין מומחה בתחום ימצא את עצמו, מבולבל ומתוסכל, אל מול תובע מקצועי ומנוסה.
כל מי ששמע נאשם מסביר, כיצד עשה עסקת טיעון מכיוון שממילא ידע, שבשל מצבו הכלכלי הוא לא יוכל להגן כראוי על עצמו, מבין עד כמה נכונה האמירה, כי לא ניתן להבטיח הליך הוגן בפלילים לנאשם בלתי מיוצג, פשוטו כמשמעו.
גם אם בית המשפט עושה את כל אשר ביכולתו לסייע לנאשם הבלתי מיוצג, הוא אינו יכול למלא מקומו של עורך דין מומחה בתחום.
הזכות למינוי סנגור פלילי מטעם המדינה – אימתי?
קיימים מספר קריטריונים אשר מקנים לנאשם בפלילים את הזכות למינוי סנגור פלילי מטעם המדינה (הסנגוריה הציבורית) כלהלן:
- נאשם שהוגש כנגדו כתב אישום בבית המשפט המחוזי;
- נאשם שהוגש כנגדו כתב אישום בעבירה שעונשה 10 שנות מאסר או יותר;
- נאשם שהוא אילם, עיוור, חרש;
- נאשם חולה נפש או לקוי בשכלו;
- נאשם שהוגשה נגדו בקשה למעצר עד תום ההליכים;
- נאשם חסר אמצעים המואשם בעבירה שעונשה 5 שנות מאסר או יותר (“חסר אמצעים” פירושו: נאשם אשר הוכיח כי הכנסתו פחותה מ- 5,703 ₪ לחודש. סכום זה מהווה 2/3 מהשכר הממוצע במשק שהוא 8,555 ₪ לחודש ינואר 2012);
- נאשם שבית המשפט אינו הוא יכול לנהל את המשפט כשהנאשם אינו מיוצג;
- נידון המבקש משפט חוזר, ואשר הסנגור הציבורי הארצי קבע כי יש מקום להגיש בעבורו בקשה למשפט חוזר;
- קטין מתחת לגיל 16 שהובא בפני בית משפט שאינו בית משפט לנוער;
- קטין מתחת לגיל 18 שאין לו סנגור, ושהוגשה נגדו בקשה למעצר (ללא תלות במצבו הכלכלי של הקטין, או של הוריו, וללא קשר לחומרת העבירה בה הוא חשוד או מואשם).
סנגור ציבורי – האם “ייצוג למראית עין”?
בהנחה שנתקיים בנאשם בפלילים אחד מהקריטריונים דלעיל, השאלה היא: האם הסנגור שימונה לו מטעם המדינה, הוא בבחינת “ייצוג למראית עין” (?) עו”ד קנת מן, מייסד הסנגוריה הציבורית ומי שעמד בראשה שנים רבות, אמר בראיון שהעניק ל”כלכליסט” במסגרת הכתבה “האוצר מבקש לקצץ 10% בשכר הסנגורים הציבוריים”:
“הטענה בהצעת משרד האוצר, כאילו הורדת שכר הטרחה לא תפגע באיכות הייצוג – אינה נכונה, אינה מבוססת ומרגיזה מאוד. מאז הקמת הסנגוריה היו כבר מספר הורדות של שכר הטרחה, ועורכי הדין שעובדים כיום בסנגוריה מרגישים לחץ עצום לקחת על עצמם מספר רב של תיקים כדי שתהיה להם הכנסה סבירה. יש בהצעה הזאת סכנה של ממש לפגיעה ביכולות הייצוג, והמשמעות תהיה יצירת מצב של ייצוג למראית עין”.
“זה יכול להביא למצב של משבר בין הסניגוריה לבין משרד האוצר. לאחר שבעבר כבר היו הורדות שכר רבות, אי אפשר לספוג עוד הורדה. אם הייתי צריך לבחור בין הורדת שכר הטרחה לבין צמצום האוכלוסייה הזכאית לייצוג חינם — הייתי שומר על השכר, שנמצא כבר עתה ברמה שלא ניתן לגעת בה”.
סוף דבר
המסקנה הבלתי נמנעת, למצער, היא כי נאשם בעל אמצעים יזכה להגנה מקצועית וטובה של עורך דין פלילי, ואילו נאשם מחוסר אמצעים – לא יהיה זכאי לייצוג כלל, או שיהא זכאי ל”ייצוג למראית עין”.
