משמורת משותפת בישראל - מורה נבוכים
משמורת ילדים היא אחת מהסוגיות המרכזיות בהליכי גירושין.
לאחרונה, הפכה משמורת משותפת ליותר שכיחה בישראל.
לרשותכם מידע משפטי מקצועי על משמורת משותפת.
כללי
משמורת משותפת הוא תחום ההולך ומתפתח בשנים האחרונות בישראל.
במסגרת רוב הסכמי הגירושין והפסיקות של בתי המשפט בישראל בסוגיה של משמורת, מעניקים משמורת על ילדים קטינים רק לאחד מן ההורים (בדרך כלל לאם), ואילו ההורה השני, אשר אינו ההורה המשמורן, זכאי לאחר גירושין להסדרים של זמני שהות, בין אם מקובלים ובין אם מורחבים, המאפשרים לו לשמור על קשר עם ילדיו.
במשמורת ילדים משותפת (להבדיל ממשמורת ילדים רגילה) לשני ההורים יש משמורת שווה (או כמעט שווה) על הילדים, במשותף, כך שהחזקת הילדים, כמו גם נטל הטיפול בהם וגידולם נעשים באופן שווה בין שני ההורים.
במצב של משמורת משותפת לילדים יש למעשה שני בתים והם שוהים אצל ההורים באופן מחזורי, לסירוגין, בהיקף שווה או בקירוב (כלומר, עם זמני שהות רחבים), כאשר ההורים צריכים לספק לילדים את צרכיהם בשני הבתים, כגון: חדר, מיטה, ארון, מחשב, צעצועים, וכיו”ב.
הלכה למעשה, ילדים אשר הוריהם מקיימים לגביהם מסגרת של משמורת משותפת נהנים משני העולמות וחיים בשני בתים של הוריהם ובכך חשים בהרגשת המשפחה, חרף גירושין.
אמנם בשנים האחרונות, הולכת ומתרחבת התפיסה הליברלית בחברה הישראלית, וכן במערכת המשפט, כאשר ניתן לראות יותר ויותר מקרים, בהם השופטים פוסקים בדבר משמורת ילדים משותפת, אך עם זאת, משמורת משותפת עדיין אינה הסטנדרט בישראל.
יתרונות של משמורת משותפת
להלן נמנה מספר יתרונות בולטים של משמורת משותפת:
- ילדים במשמורת משותפת יכולים לשמור על קשר מאוזן, חזק ומחייב יותר עם שני ההורים.
- ילדים במשמורת משותפת סובלים פחות מפרידת הוריהם.
- ילדים במשמורת משותפת משמשים פחות ככלי ניגוח של ההורים.
- משמורת משותפת היא מקור לשוויון בנטל גידול הילדים מבחינת ההורים, כאשר שניהם זוכים להיות דמויות יותר מעורבות ומשמעותיות בחייהם היום-יומיים של ילדיהם.
- לרוב, כדי לקיים משמורת משותפת על ילדים ההורים יתגוררו בסמיכות (כדי לאפשר לילדים ללכת לגן, בית-ספר, חוגים, חברים, וכיו”ב), דבר המאפשר לילדים נוחות וקרבה לחבריהם ולסביבתם הקרובה והמוכרת.
חסרונות של משמורת משותפת
משמורת משותפת טומנת בחובה גם חסרונות, כלהלן:
- ההוצאות הכלכליות עבור גידול הילדים בשני בתים הן גבוהות יותר מאשר במצב של משמורת רגילה.
- הפרידה בין ההורים אינה מושלמת, מאחר וכפי שצוין לעיל, לרוב עליהם להתגורר בסמיכות.
- בעקבות חוסר הקביעות והרמוניה של בית אורגני אחד, יש הסוברים, כי ילדים במשמורת משותפת עשויים לחוות תחושה של בלבול, חוסר יציבות, ועוד.
התנאים הבסיסיים למשמורת משותפת
הפורמט של משמורת משותפת נהיה שכיח יותר במחוזותינו בשנים האחרונות, הן מבחינת היקף ההסדרים המוסכמים בין ההורים והן מבחינת מספר הפסיקות ההולך וגובר של קביעת מש מורת משותפת.
התנאי הראשון הנדרש לקביעת משמורת משותפת הוא רמת מסוגלות הורית גבוהה של שני ההורים, ברמה שווה, או דומה.
התנאי השני הנדרש לקביעת משמורת משותפת הוא מערכת יחסים טובה בין ההורים, הכוללת אמון, תקשורת חיובית, הבנה, כבוד הדדי, ועוד, אשר יאפשרו שיתוף פעולה יאות לשם קבלת החלטות משותפות לגבי הילדים, ברמת היומיום (עם זאת, לאחרונה הפסיקה סייגה תנאי זה ומספיקה ‘תקשורת פונקציונלית’).
התנאי השלישי הנדרש לקביעת משמורת משותפת הוא הצגת פתרונות רלוונטיים מבחינת הישימות הטכנית של קיום משמורת משותפת, כגון: מגורים בסמיכות, יכולת כלכלית, מסוגלות הורית הלכה למעשה המתבטאת בזמן פנוי לצורך טיפול ודאגה לילדים.
כמו שלגבי משמורת רגילה נעזרות הערכאות השיפוטיות בחוות-דעת של מומחים (עובדים סוציאליים, פסיכולוג, פסיכיאטר, וכיו”ב), כך גם לעניין קביעת משמורת משותפת. מטרת אותן בדיקות יהא לבחון ולהמליץ, לכאן או לכאן, האם החלת משמורת משותפת, בכל מקרה ספציפי, עומדת בכפיפה אחת עם טובתו של הילד. לא די במסקנה, כי לכל אחד משני ההורים יש מסוגלות הורית נאותה, אלא יש להסתכל על מכלול התמונה, האם לפי כל האלמנטים, המקרה הקונקרטי מתאים להחלה של משמורת משותפת.