דוגמאות לחשיבות הסכם ממון

האם הסכם ממון מוסיף המון? – דוגמאות מהפרקטיקה

דוגמה ראשונה –

איילה ועומר הם זוג צעיר, אשר נישא לא מזמן.

כחצי שנה לאחר החתונה, הוריה של איילה הם מבוססים והעניקו להם סך 500,000 ₪ לצורך מימון של רכישת דירה חדשה.

איילה ועומר רכשו לעצמם דירה בהוד השרון, אשר נרשמה על-שמם בלשכת רישום המקרקעין (טאבו) בחלקים שווים ביניהם.

ברם, כעבור כשנה וחצי, נתגלע קרע בחיי הנישואין.

כעת, איילה טוענת שהוריה לא נתנו להם את הכסף בתור מתנה, אלא שזו הייתה רק כהלוואה, אשר תחילתה החזריה יחולו רק לאחר חמש  שנים, כדי לאפשר להם ביניהם להתבסס כלכלית.

במקרה זה, נוצרה מחלוקת מיותרת העלולה להביא את הצדדים להתדיינויות ממושכות ומתישות, עם עלויות משפטיות מאוד גבוהות עבור עורכי דין, כאשר תוצאות התיק לעולם אינן ידועות בוודאות מראש לי מהצדדים…

אילו איילה הייתה פונה מבעוד מועד אל עורך דין הסכם ממון מומחה ומציינת במפורש ובמדויק מהי מהות הענקת הכסף ע”י הוריה, ומה תהיה החלוקה בין עומר לבינה במקרה של פרידה (בין אם באמצעות עריכת הסכם ממון, בין אם בדרך של מסמך בכתב וחתום לפיו כספי המתנה יהוו בבחינת “נכסים שאין לאזנם” בפקיעת הקשר, ולחלופין באמצעות עריכת הסכם הלוואה מסודר של בני הזוג מול הוריה של איילה), היו חוסכים איילה והוריה את התסבוכת המשפטית שנוצרה, וכמובן גם לא מעט כסף, שלא לדבר על עגמת הנפש, וכו’.

דוגמה שנייה –

ליעל יש דירה הרשומה בבעלותה עוד מלפני החתונה. הדירה נרכשה על-ידה מכספים שחסכה ממתנות עוד מהבת-מצווה שלה, וכן מעבודות זמניות במהלך תקופת האוניברסיטה. על הדירה רובצת משכנתה גבוהה, הממשיכה להיות משולמת מחשבונה הפרטי בלבד.

יעל מתגוררת בדירה עם אביב, שהינו בעלה מזה כשלוש שנים, אולם ביום בהיר אחד החליט אביב, כי הוא מעוניין להתגרש מיעל. שוב דבר לא עזר ליעל, היא הציעה ייעוץ זוגי, גישור גירושין,  אך אביב נותר בשלו.

בינתיים מתברר להם, כי מחיר הדירה זינק במעל ל- 50%.

יעל טוענת, כי לאביב לא מגיע שום חלק בדירת המגורים, שהרי הייתה בבעלותה לפני הנישואין וגם המשכנתה שולמה אך ורק על-ידה, ולחלופין, כי לכל היותר אביב זכאי לתשלום של חלק יחסי בהחזר המשכנתה בלבד (ולא בזכויות במקרקעין בדירה עצמה).

אביב מצדו טוען, כי הוא דאג במקביל לרוב הוצאות המחיה והכלכלה שלהם, לרבות קניות ותשלום חשבונות שוטפים (חשמל, ארנונה, וכו’), ולכן מגיע לו חלק יחסי בדירה, לפי שוויה הריאלי נכון להיום, המהווה פער של מאות אלפי שקלים.

אילו היו הצדדים עורכים הסכם ממון על דירת מגורים באופן מקצועי ומסודר, עם הוראות ברורות ומפורשות בנושא המדובר, היתה נמנעת המחלוקת.

דוגמה שלישית –

לניר יש דירה בבעלותו עוד מלפני החתונה (ללא משכנתה) שלו עם מיכל.

הצדדים התגוררו בכל מהלך השנים בדירה זו ואף מגדלים בה את שלושת ילדיהם. אין להם דירה נוספת.

כעבור כחמש עשרה שנים, מצא לעצמו ניר מאהבת צעירה והחליט להיפרד ממיכל. הוא כבר פנה אל עורך דין גירושין מומלץ והגיש תביעות כנגד מיכל.

ניר טוען, כי הדירה במקור היא בבעלותו הבלעדית, עוד מלפני החתונה, ולכן למיכל אין זכויות כל שהן בדירה, ואף דורש ממנה לעזוב מיידית לדירה אחרת (ואין מחלוקת לגבי מזונות/מדור הקטינים).

מיכל מצדה מסרבת וטוענת, כי ידידה שלה סיפרה על על פסק דין של בית המשפט העליון, לפיו יש לה זכויות במחצית הבעלות בדירה, שכן במרוצת השנים, לאור המגורים הממושכים ומערכת היחסים הזוגית התקינה שלהם, כמו גם הבטחות מצדו של ניר שלעולם לו יעזוב אותה, וכן בהיות והדירה שימשה כל העת למגוריהם ועם ילדיהם, נוצרו לה זכויות של “שיתוף ספציפי בדירת מגורים”, ולכן דורשת להירשם כבעלים של מחצית מהזכויות בדירה.

מי צודק…?

הסכם ממון עם הפרדה רכושית היה מונע, גם במקרה זה, סכסוך משפטי קשה וארוך, אשר תוצאותיו לעולם אינן ידועות מראש…