צוואה בהליכי גירושין - כל מה שחשוב לדעת!
מדוע מומלץ לערוך צוואה כאשר מתגרשים?
מה קובע החוק בנושא? ומה עלול לקרות אם אין צוואה?
במדריך תמצאו מידע, הסברים וטיפים שימושיים בנושא.
צוואה בגירושין
במסגרת הליכי גירושין, מעבר לסוגיות המרכזיות השכיחות של גט, חלוקת רכוש, משמורת ילדים, דמי מזונות, וכיו”ב, יש לתת את הדעת גם לצורך ולחשיבות המיידית של עריכת צוואה.
כך, גם במקרה בו עסקינן בבני זוג שהם בגדר ידועים בציבור, אשר עוברים תהליך של פרידה.
חוק הירושה, תשכ”ה-1965 (להלן – “החוק”), קובע, כי בפטירתו של אדם עובר עיזבונו ליורשיו. אם ואדם ערך צוואה, כי אז עיזבונו יחולק לפי ההוראות אותן קבע בצוואתו. ברם, בהיעדר צוואה, עיזבונו של המנוח יחולק ליורשיו, בהתאם להסדר ברירת המחדל הקבוע בחוק.
דומה, כי אין טעם להכביר במלים על כך, כי הליכי גירושין עשויים לעתים להיות מייגעים ואף ארוכים עד מאוד (לפעמים שנים), ולפיכך יש לקחת בחשבון, כי מאחר ואין אדם יודע את יומו, אתם עלולים חס וחלילה למות טרם הגירושין, או אז עיזבונם יחולק ליורשיכם לפי החוק, לרבות לבן הזוג ממנו אתם מעוניינים להתגרש.
יצוין, כי כבר אירעו לא מעט מקרים, בהם בני זוג היו מצויים בעיצומם של הליכי גירושין סוערים בערכאות, כאשר במהלכם אחד מבני הזוג נפטר לפני שהצדדים התגרשו, ולפיכך בן הזוג שנותר בחיים ירש את בן הזוג שנפטר, למרות, שכאמור, הצדדים היו פרודים ו/או ניהלו הליכי גירושין במועד הפטירה.
הדרך המשפטית היחידה למנוע בוודאות מצבים מסוג זה היא על ידי פעולה של עריכת צוואה. ואמנם, אחת העצות הראשונות שתקבלו בפגישת ייעוץ אצל עורך דין גירושין היא לערוך צוואה (או לעדכן צוואה קיימת).
לפיכך, אם אתם שוקלים ברצינות להתגרש ו/או הנכם כבר מנהלים ביניכם משא ומתן לגירושין ו/או תביעות והליכי גירושין בערכאות משפטיות, ואינכם מעוניינים להוריש לפי החוק מעיזבונכם לבן הזוג ממנו אתם מעוניינים להתגרש, כאמור, מומלץ ביותר, כי תערכו עבורכם צוואה, במסגרתה תסדירו לפי ראות עיניכם את חלוקת עיזבונכם ליורשים הרצויים מבחינתכם (כגון: ילדים, אחים, נכדים, וכו’), וכי תנשלו באופן מפורש את בן הזוג מצוואתכם, למקרה בו, חס וחלילה, תלכו לבית עולמם, טרם סיום הליכי גירושין.
פתרון משפטי זה של עריכת צוואה במסגרת הליכי גירושין, הוא השכיח והאפקטיבי ביותר, באמצעותו תוכלו לנשל את בן זוגכם, מולו אתם ממנו אתם מבקשים להתגרש, ובתוך כך להסדיר את חלוקת עיזבונכם ליקיריכם, במצב שחלילה יקרה לכם אסון.
על רקע הדברים הללו, חשוב להבהיר נקודה מסוימת, כי עריכת צוואה אינה גוברת ואף לא יכולה לפגוע בזכויות בן הזוג הנותר בחיים לגבי חלקו שלו הוא ברכוש הנחשב בגדר משותף לצדדים, בין אם מכוח הסכם ממון ובין אם מכוח ההסדר הכללי הקבוע בחוק יחסי ממון, התשל”ג-1973. כלומר, זכויות בן הזוג הנותר בחיים באשר לחלוקת רכוש בגירושין אותו צברו הצדדים במהלך נישואיהם עדיין יהיו בתוקף ובמידה ותוגש תביעה כנגד העיזבון ע”י בן הזוג הנותר בחיים, הוא יהא רשאי לדרוש איזון משאבים (חלוקה שווה של כלל הרכוש), לגבי המחצית לה הוא זכאי בכלל הנכסים המשותפים.
ונסביר: טול מקרה בו לאישה אין פנסיה ולבעל יש פנסיה נאה ביותר. הם מצויים בהליכי גירושין והבעל נפטר במהלכם. זכויות האישה לקבל שווי כספי של מחצית מהזכויות הפנסיוניות של הבעל המנוח, ממילא, לא ייפגעו (שכן, הבעל אינו יכול להוריש יותר ממה שיש לו, או במלים אחרות, מה שלא שייך לו, אלא לאישה). ברם, לגבי המחצית השנייה של כספי הפנסיה, השייכת אך ורק לבעל, הצוואה (במידה וערך), תקבע ותסדיר את חלוקתם, כלומר, ירשו אותם אך ורק היורשים המנויים בצוואתו (שאחרת הייתה האלמנה זכאית גם למחצית מחלק זה, ובסך-הכול לשלושה רבעים, במקום למחצית שלה בלבד).
המסגרת הנורמטיבית
בחלק זה, נסביר לכם באופן כללי ובקצרה את המסגרת המשפטית הנורמטיבית החלה לפי החוק והפסיקה בישראל במקרים של פטירת אדם וחלוקת עיזבונו לבן הזוג, על רקע הנושא הנדון של פטירה במהלך גירושין ו/או פרידה.
סעיף 10 לחוק הירושה קובע:
“10. יורשים על פי דין הם:
(1) מי שהיה במות המוריש בן זוגו […]”.
מאחר והחוק אינו כולל סעיף של הגדרות, בעקרון, המונח “בן זוג” מתייחס למצב בו בני זוג הם נשואים, כלומר, כל עוד לא ניתן ובוצע סידור הגט, הם בגדר בני זוג נשואים, אף אם אינם מתגוררים יחדיו ו/או מנהלים הליכי גירושין.
סעיף 11 לחוק מתייחס לזכויות של בן הזוג בירושה, ואף קובע הסדר של חלוקה פנימית של עיזבון בין היורשים הקרובים השונים של המוריש, וכו’.
לענייננו, החוק קובע, כי יורשיו של אדם הם בן זוגו וילדיו, כאשר לבן הזוג ניתנת עדיפות ברורה מבחינת זכויות הירושה, כלהלן:
“בן זוגו של המוריש נוטל את המיטלטלין כולל מכונית נוסעים השייכים, לפי המקובל ולפי הנסיבות, למשק הבית המשותף, ונוטל משאר העיזבון – אם הניח המוריש ילדים, או צאצאיהם, או הורים – חצי […].”
צא ולמד, כי, לפי החוק, בהיעדר צוואה, אדם יוריש באופן אוטומטי את מחצית מעיזבונו לבן זוגו, וכן את המכונית המשפחתית וכל המיטלטלין המשותפים, והיתרה תחלק בין ילדיו.
זאת ועוד, סעיף 55 לחוק, מתייחס למצב של בני זוג שאינם נשואים, כלומר, בני זוג שהם בגדר ידועים בציבור, ומעניק להם מעמד שווה של יורשי בן הזוג הנפטר, כאילו הם היו בין בני זוג נשואים, לכל דבר ועניין, מבחינת חלוקת העיזבון, במקרה של היעדר צוואה למוריש.
“מעין צוואה
55. איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש.”
עריכת צוואה יכולה למנוע מצבים בלתי רצויים, לפיהם בן זוג ממנו אתם מעוניינים להיפרד ו/או להתגרש ו/או מנהלים מולו הליכים משפטיים של גירושין, וכיו”ב, ירש בניגוד לרצונכם חלק משמעותי מעיזבונכם.
יצוין, כי במקרה של בני זוג נשואים המצב ברור יחסית, מאחר וברגע שהתגרשתם באופן סופי (כלומר, יש גט), אינכם נחשבים עוד כבני זוג מבחינת החוק. ברם, כאמור, בכל התקופה של לפני גירושין, אתם חשופים לאפשרות של ירושה לפי החוק מצב בן הזוג. זאת, מאחר ובעקרון, ההנחה היא, כי כל עוד הגירושין לא בוצעו, תמיד ישנה אפשרות של פיוס ושלום בית.
לעומת זאת, במקרה של ידועים בציבור, מאחר ואין את האקט הפורמלי של גירושין, במקרים רבים עשויים להתעורר מחלוקת, אשר תביא לתביעה משפטית, לגבי השאלה האם בני הזוג אמנם היו פרודים, או שמא עדיין ניהלו מערכת יחסים זוגית, וגם במקרה של פרידה עשויה לעלות טענה של ריב זמני, אשר לא היה סופי, וכו’. לכן, גם הנטל הראייתי להוכיח את השאלה האמורה הוא בעייתי וסבוך יותר.
בהקשר זה, נעיר, כי הפסיקה בישראל ערה למצבים בלתי צודקים, אשר הונחו בפניה, בהם דובר על בני זוג נשואים, אשר היו פרודים בפועל, במהלך תקופה ארוכה, אולם טרם התגרשו, בין אם שמי מהם סירב לכך ובין אם שההליכים המשפטיים פשוט נמשכו על פני שנים ארוכות.
נציין, כי במספר פסיקות שיצאו מלפני בתי המשפט בשנים האחרונות, אשר קצרה היריעה מלהרחיב עליהם כאן, באותם מקרים מיוחדים וחריגים, שקלו בתי המשפט את מכלול נסיבות העניין, ובחלק מהמקרים העדיפו לתת לחוק פרשנות תכליתית; לפיה, כוונת המחוקק לא התייחסה למקרים של בני זוג שהם בבחינת נשואים רק ‘על הניר’, אך הלכה למעשה הם בבירור בגדר פרודים, כאשר האחרונים לא ייכנסו תחת הגדרת המונח “בני זוג” בסעיף 10 של חוק הירושה, במקרים בהם הדבר לא היה צודק. שכן ברור היה, כי לא היה סיכוי ליישב את ההדורים בין הצדדים, וכי עסקינן בקרע בלתי הפיך (למשל: במקרה אחד דובר על אישה שבית הדין הרבני החליט שמרדה ללא הצדקה בבעלה, חייב אותה בפסק דין של קבלת גט מבעלה, אך היא סירבה לקיימו, הייתה פרודה והתגוררה בנפרד מבעלה כבר מספר שנים, וכו’).
על רקע הדברים הללו, חשוב להדגיש, כי אין הלכה מחייבת של בית המשפט העליון בסוגיה, ולפיכך נחזור על ההמלצה של עריכת צוואה, אשר מהווה פתרון משפטי מצוין, כדי להימנע מבעיות וסיבוכים משפטיים בעתיד בין היורשים (ילדים) ובין האלמנה (האם הפרודה).