מהו עקרון טובת הילד?
מבוא
בהיעדר הסכמה בין ההורים באשר לסוגיה של משמורת ילדים, קובע סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, כלהלן:
“לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי ביהמ”ש לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת”.
אמת המידה המנחה את בתי המשפט בישראל בסוגיה של קביעת משמורת ילדים קטינים הינה עקרון “טובת הילד” (ראו: בג”צ 7/83 ביארס לוי נ’ ניסים לוי לח(1) בעמוד 673).
בדרך-כלל, שקילה של טובת ילד, אשר הוריו מתגרשים אינה אלא תפיסת הרע במיעוטו, שכן טובתו של כל ילד מחייבת, כי יגדל במחיצת שני הוריו הביולוגים, במסגרת תא משפחתי מאוחד, ואילו גירושין כרוכים בפרידה של ההורים, כמו גם המסגרת ההרמונית, אשר שררה בעבר.
כיצד קובעים מהי טובת הילד?
טובת הילד הינו השיקול המנחה הבלעדי בסוגייה קביעת משמורת ילדים, כלומר, מבלי שישקלו לצדו באופן עצמאי שיקולים אחרים כל שהם, אלא אך ורק טובתו הקונקרטית של הקטין.
בחינה של טובת הילד יש לבסס לפי תשתית עובדתית ומקצועית נאותה, ולפיכך בית המשפט נוהג להסתייע במומחים מטעמו.
בתיק דנ”א 7015/94 היועמ”ש נ’ פלונית, פ”ד נ (1) 119 נאמר כך:
“שיקול טובת הילד הוא שיקול העל, השיקול המכריע. אכן, בצדו של שיקול זה יעמדו שיקולים נוספים […] אך כל אלה שיקולים מישניים יהיו וכולם ישתחוו לשיקול טובת הילד”.
בסעיף 3 לאמנה הבינלאומית משנת 1989 בדבר זכויות הילד (כתבי אמנה 1038, כרך 31, 221), אמנה התקפה גם בישראל החל מיום 2.11.91 (להלן – “האמנה לזכויות הילד”) נאמר:
“ובכל הפעולות הנוגעות לילדים, בין אם הן ננקטות בידי מוסדות רווחה סוציאליים ציבוריים או פרטיים ובין בידי בתי משפט, רשויות מינהל או גופים תחיקתיים, תהא טובת הילד שיקול ראשון במעלה”
הועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה, בראשות כבוד השופטת סביונה רוטלוי (להלן – “הועדה”) יצקה תוכן למושג טובת הקטין, למען כי יישומו של העיקרון האמור יהא ברור, אחיד ושוויוני בכל ההכרעות השיפוטיות הדנות בענייניהם של ילדים קטינים.
בהקשר המדובר, הועדה פרשה את המונח של עקרון טובת הילד, כפי שמצוי בסעיף 3, אשר צוטט לעיל, לאמנה לזכויות הילד, כך: “טובת הילד מורכב ממכלול הזכויות, הצרכים והאינטרסים של הילד […]. “הזכויות הצרכים והאינטרסים יישקלו לאור רשימת גורמים רלבנטיים לחייו של הילד כגון: רצונו, גילו, קשריו ויחסיו עם הוריו ודמויות משמעותיות אחרות בחייו וכיו”ב. לכל אחד, מגורמים אלה יינתן משקל בשקלול הסופי של טובת הילד,כאשר המשקל של אותו גורם עשוי להשתנות על פי סוג ההחלטה שבנדון, או גילו וכשריו המתפתחים של הילד”.
במסגרת הפרק הדן בעקרון טובת הילד מציעה הועדה, כי ‘טובת הילד’ תיבחן, בין היתר, באספקלריה של שני פרמטרים, כלהלן:
1.טובת הילד תהא השיקול הראשון במעלה.
2. לצורך קביעת טובת הילד יישקלו מכלול הזכויות, הצרכים והאינטרסים של הילד. בעת קביעת טובתו הקונקרטית של ילד מסוים, יישקלו זכויותיו, צרכיו, וכן האינטרסים האישיים שלו, בין היתר לאור מספר גורמים, כמפורט להלן:
- רצונו של הילד, התחושות שלו, דעותיו ועמדתו באשר לסוגיה הנדונה.
- שלומו הגופני ו/או הנפשי של הילד.
- גילו של הילד, וכן כשריו המתפתחים.
- מימד הזמן בחייו של הילד.
- מין הילד, מאפייניו ותכונותיו הרלוונטיים באשר לסוגיה הנדונה.
- ההשפעה על חיי הילד בהווה ובעתיד, כתוצאה מההחלטה ו/או הפעולה בסוגיה הנדונה.
- קשרים של הילד ויחסיו עם ההורים, וכן עם אנשים משמעותיים אחרים בחייו.
- עמדותיהם של ההורים, וכן של אנשים משמעותיים אחרים בחייו של הילד.
- הידע המקצועי הרלבנטי לסוגיה הנדונה.
- כל פרמטר אחר, אשר נקבע בחוק בקשר עם קביעת טובת הילד ורלבנטי לפי שיקול הדעת של הגורם המחליט בסוגיה הנדונה.
בנוסף, המליצה הועדה, כי חוות-דעת בדבר טובת ילד תהא בכתב ואף תכלול נימוקים מסודרים, אגב פירוט באשר למכלול ההיבטים, אשר נשקלו בפועל במקרה הנדון, בהתייחס לאמור בסעיף 2 לעיל, כמו גם והמשקל שיוחס להם.
בתיק רע”א 4575/00 קבעה כבוד השופטת דורנר מהם המשתנים שעל בית המשפט לבחון במסגרת יישום העקרון של טובת הילד, כדבריה:
“בהקשר זה יתחשב בית המשפט בדעת הילדים, באיכות הקשר בין הילדים לכל אחד משני ההורים. ביכולת האוביקטיבית והסוביקטיבית לשמירת קשר בין הילדים להורה שהמשמורת לא בידיו […] אמות מידה אלה ישקלו לאור נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה”. ובהמשך: “שופטים שונים – ואין צריך לומר דיינים בבית הדין הדתי לעומת שופטים אזרחיים- עשויים לעצב את מושג טובת הילד לפי ערכים שונים. טובת הילד איננה עובדה מוסכמת ומקובלת על הכל, ויתכנו לגביה גישות ערכיות שונות […]”.
השופטת שטרסברג-כהן בתיק ע”א 2266/93 פלונים נ’ אלמוני, פ”ד מט(1) 221 בעמ’ 226 אמרה לענין העקרון של טובת הילד:
“מבחן גמיש, רחב ובלתי מוגדר, המתמלא תוכן על ידי בית המשפט על פי הראיות שלפניו ועל פי שיקול הדעת השיפוטי שלו”.
