משמורת ילדים: מדריך משפטי - כל מה שצריך לדעת!
משמורת ילדים היא אחת מהסוגיות המרכזיות בהליכי גירושין.
חשוב מאוד לבחון הסוגיה של משמורת ברגישות ובתבונה.
משרדנו מתמחה בנושא גירושין ודיני משפחה.
משמורת ילדים – מבוא
הסוגיה של החזקת ילדים, הנקראת בשפה המשפטית – משמורת ילדים, היא אחד מן הנושאים המרכזיים, המורכבים ביותר, אותם יש לבחון ברגישות ובתבונה במסגרת הדיסציפלינה המשפטית של גירושין, כאשר מדובר, כמובן, במצב בו לבני הזוג המתגרשים יש ילדים קטינים.
לא למותר לציין, כי בניגוד גמור ליחסים עכורים ולסכסוך המתגלע במקרים רבים בין בני זוג במהלך מאבקי גירושין, הרי שכאשר בילדים המשותפים עסקינן, האהבה הרבה כלפיהם והרצון העז בטובתם, מהווים בדרך כלל מכנה משותף להורים. אלא מאי? לא פעם קורה, שכל הורה סבור, כי לאור “תכונותיו המופלאות”, טובת הילדים מחייבת, כי הם יהיו במשמורתו, ולא במשמורתו של ההורה השני.
במידה ויש הסכמה בין ההורים באשר לסוגיה של משמורת הילדים, בהחלט ניתן לקבוע באופן הדדי את המשמורת במסגרת הסכם גירושין, כאשר בהינתן שההסכם נערך באופן מקצועי, רצוי באמצעות עורך דין גירושין, וכן שאין בעיה מיוחדת, בית המשפט יטה לרוב לאשר את המוסכם.
ברם, בהיעדר הסכמה כאמור, לעתים עשוי הדבר להביא את ההורים למלחמת חורמה ממושכת בערכאות, כאשר תפקידו של בית המשפט יהא להכריע את הכף בסופו של יום, מי הוא זה שיהא ההורה המשמורן על הילדים הקטינים, האם או האב.
במקרה של מחלוקת בין ההורים לגבי הסוגיה מיהו ההורה המשמורן הראוי, כאמור, כאשר כל אחד מן ההורים טוען למסוגלות הורית הגבוהה מזו של משנהו, יש לעתור לבית המשפט למען יכריע בסוגיה של משמורת, ובתוך כך תבוצע בדיקת מסוגלות הורית. עסקינן בבדיקה של צוות מומחים מטעם בית המשפט (הכולל פסיכולוג ו/או פסיכיאטר ו/או עובד סוציאלי, וכו’), אשר יבדקו את שני ההורים וגם את הילדים הקטינים, וכן את הקשר שביניהם ולבסוף יגישו חוות דעת לבית המשפט, אשר לאורה הוא יכריע בסוגיית המשמורת בפסק דין.
זאת ועוד, לעתים, הופכת הסוגיה של משמורת הילדים ל”קלף מיקוח” בידי צד זה או אחר, במטרה לנסות להפעיל לחץ ו/או לסחוט יתרונות רכושיים, כמו גם אחרים.
מניסיוננו, אין להסכים לאף ויתור בענייני הרכוש, גובה דמי מזונות, וכיו”ב, במידה והסיבה לוויתור נעוצה באיומים בקשר עם שאלת המשמורת. עם זאת, יש לדעת, כי בהיעדר טעמים כבדי משקל כנגד האם, העיקרון של טובת הילד הקטין, עליו נרחיב בהמשך, מצדיק את הישארותו עמה, כלומר, במשמורת של האם. לפיכך, במידה ויש לכם ספקות בדבר המסוגלות ההורית של בת הזוג שלכם, חשוב ואף מומלץ, כי תפנו לשם קבלת ייעוץ מקצועי של מומחים בתחום, כגון: עובד/ת סוציאלי/ת, פסיכולוג/ית, או עורכי דין המתמחים בנושא של גירושין.
במדריך זה ריכזנו עבורכם את כל מה שחשוב לדעת על משמורת ילדים בישראל.
מהי משמורת ילדים?
ככלל, הנושא של משמורת ילדים בישראל מתייחס להיבט של החובה החלה הורים לדאוג לכל הצרכים של ילדיהם המשותפים הקטינים, תוך דאגה לשלומם, מבחינה בריאותית ונפשית. המונח משמורת מתייחס למשמורת משפטית ולמשמורת פיזית.
- משמורת משפטית, משמעה – הוריו הביולוגיים של קטין הם האפוטרופוסים הטבעיים שלו מבחינה משפטית, כלומר, גם לאחר פרידה ו/או גירושין, שני ההורים נשארים אפוטרופוסים של ילדיהם הקטינים והם אחראים לעניין הצרכים, וכן לקבלת כל ההחלטות המהותיות (במשותף ובאופן שווה) באשר לענייני גידולם, חינוכם ועתידם של ילדיהם המשותפים.
- משמורת פיזית, משמעה – החזקת הילדים הקטינים לאחר פרידה ו/או גירושין, כלומר, מתייחסת למקום הפיזי בו יתגוררו וילונו הילדים, כאשר לרוב מקובל לקבוע, כי אחד ההורים יהא ההורה המשמורן, כהורה יחיד, עליו מוטלת החזקתו הפיזית של הקטין, ואילו לגבי ההורה השני נקבעים הסדרי ראיה וביקורים ביחס לילדיו.
הביטוי השגור של “משמורת ילדים” מתייחס בדרך-כלל לפן של המשמורת פיזית ואליו נתייחס כאן להלן.
איזה סוגי משמורת ילדים יש?
בעקרון, קיימות ארבע אפשרויות לגבי משמורת ילדים:
- משמורת ילדים אצל האם: האם היא ההורה המשמורן, כלומר, הילדים נמצאים בחזקתה ומתגוררים אצלה דרך קבע, כאשר ישנם הסדרי ראיה לפיהם האב מקבל את הילדים אליו לביקורים, בימים ובשעות קבועים (עם אפשרות גם ללינה).
- משמורת ילדים אצל האב: אותו הדבר, רק להיפך.
- משמורת ילדים משותפת: המשמורת מתחלקת באופן שווה בין שני ההורים. זהו מצב חריג, אולם בשנים האחרונות משמורת משותפת בהחלט הולכת ונהיית יותר ויותר פופולרי בישראל. לתשומת לב, באתר זה יש קטגוריה נפרדת במסגרתה אנו מקדישים סקירה לנושא זה.
- משמורת ילדים מפוצלת: מצב זה של הפרדת המשמורת בין ילדים להורה אחד הינו מאוד נדיר ובו, למשל, ילד אחד יהא במשמורת האם, ואילו שני יהא במשמורת האב, כאשר להורה שאינו משמורן לגבי מי מהילדים יהיו הסדרי ראיה לגביו.
איזו ערכאה מוסמכת לדון בנושא משמורת ילדים?
הן בית המשפט לענייני משפחה והן בית הדין הרבני מוסמכים לדון (סמכות עניינית מקבילה) בסוגיה של משמורת ילדים קטינים.
התיק ידון בערכאה אליה הוגשה התביעה למשמורת קודם-לכן (עקרון הכבוד ההדדי בין הערכאות).
לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לדון בנושא מכוח סעיף 78 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב-1962 (להלן – “חוק הכשרות המשפטית”), וכן סעיף 1(6)(ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ”ה-1995.
לבית הדין הרבני סמכות לדון בנושא של משמורת ילדים, בהסכמת הצדדים, לפי סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, תשי”ג-1953, ובנוסף סמכות מכוח סעיף 3 לחוק האמור, בהיות הסעד של משמורת ילדים מהווה עניין הכרוך כדין בתביעת גירושין.
לפיכך, במידה וחשוב לכם, כי הדיון במשמורת הילדים יתקיים במסגרת בית הדין הרבני, או במידה וברצונכם לתקוף את נושא הכריכה המשמורת בבית הדין הרבני, בפני בית המשפט לענייני משפחה, מומלץ וחיוני עבורכם לקבל בהקדם ייעוץ מקצועי מאת עורכי דין גירושין.
כיצד נקבעת משמורת ילדים?
כללי
על ענייני הורים וילדים והיחסים שביניהם, חלות הוראות הפרק השני של חוק הכשרות המשפטית.
חוק הכשרות המשפטית קובע, כי כל אדם שטרם מלאו לו 18 שנה נחשב לקטין.
לענייננו, סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית קובע את החובות הכלליים החלים על הורים ביחס לילדיהם הקטנים:
“אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה ואת הזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח יד בעבודתו, וכן שמירת נכסיו ניהולם ופיתוחם, וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע מקום מגוריו, והסמכות לייצגו.”
סעיף 17 לחוק הכשרות המשפטית מוסיף וקובע את החובה החלה ההורים:
“באפוטרופסות לקטין חייבים ההורים לדאוג לטובת הקטין בדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין.”
סעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית קובע:
“על מי מהם תהיה האפוטרופסות על הקטין, כולה או מקצתה, מי מהם יחזיק בקטין, ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין לבוא עמו במגע”.
במידה ואין הסכמה בין ההורים באשר לסוגיה של משמורת ילדים, קובע סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית, כך:
“לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת.”
כעולה מכאן, בית המשפט הוא אמון על טובתם של ילדים קטינים ובמצב של היעדר הסכמה בין ההורים לגבי משמורת, יהא זה תפקידו ואף מחובתו להכריע במחלוקת ולקבוע, על רקע העקרונות הכלליים הקבועים בחוק, מי מבין שני ההורים הוא ההורה אשר מסוגל, לכאורה, למלא את תפקיד ההורות לילדים המשותפים באופן הטוב יותר, וזאת במטרה לספק לילד קטין את צרכיו הפיזיים ו/או הבריאותיים ו/או הנפשיים המיטיבים, ולאור האמור להיות ההורה המשמורן על הקטין ולהחזיקו אצלו.
עקרון טובת הילד
אמת המידה המנחה את בתי המשפט בישראל בענייני משמורת ילדים היא עקרון “טובת הילד” (ראו: בג”צ 7/83 ביארס לוי נ’ ניסים לוי לח(1) בעמוד 673). עקרון זה, למעשה, אמור להנחות הן את ההורים עצמם (ראו: סעיפים 15 ו-17 לחוק) והן את בית המשפט בבואו להכריע בסוגיות (ראו: סעיף 25 לחוק) בקשר לקבלת החלטות הנוגעות לילדים קטינים.
אין צורך להכביר במילים, כי בדרך-כלל, שקילה של טובת ילד, אשר הוריו מתגרשים אינה אלא תפיסת הרע במיעוטו, שכן, נעלה מכל ספק הוא, כי טובתו של כל ילד קטין מחייבת, כי יגדל באופן נורמטיבי במחיצת שני הוריו הביולוגים, במסגרת של תא משפחתי מאוחד, שקט, יציב ואוהב; ואילו גירושין, כרוכים בפירוק התא המשפחתי האורגני ובפרידה של ההורים, כמו גם המסגרת ההרמונית, אשר שררה בעבר, ובכך תמיד גורמת לניתוק, ברמה כזו או אחרת, בין אחד ההורים לילדו.
זו המסגרת הנורמטיבית. ברם, השאלה המורכבת העולה בהליכי גירושין, בהם אין הסכמה בדבר משמורת, היא – כיצד קובעים, הלכה למעשה, מהי טובת הילד, במובן של סעיפים 17 ו-25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות…?
מעוניינים לקרוא עוד על הנושא של עקרון טובת הילד? נא לחצו על הקישור הבא.
תסקיר סעד
על רקע הדברים הללו, בסופו של יום, על בית המשפט להכריע את הכף ולקבוע משמורת והסדרי ראיה, המגשימים במידה המקסימלית (האפשרית, בנסיבות העניין) את האינטרס של הילד המסוים ליהנות ממסגרת יציבה במשמורתו של ההורה, אשר ימצא מתאים יותר לשמש כהורה המשמורן, ובתוך כך אף לדאוג לשמירת קשר קבוע ויציב בין הילד לבין ההורה השני.
לצורך כך, על בית המשפט לבצע בחינה יסודית, מעמיקה ומדוקדקת של מכלול ההיבטים הרלוונטיים בכל מקרה המונח לפניו, ובכלל זאת השפעת קביעת המשמורת גם על ההורים עצמם, וזאת לא במטרה להתחשב ברצון ההורים עצמם, אלא מתוך השיקול שאולי הדבר עלול, במקרים מסוימים, להשפיע על יחסם כלפי הילד.
בחינה כאמור, יש לבסס לפי תשתית עובדתית ברורה ונאותה, כאשר בית המשפט נוהג להסתייע בכגון דא במומחים מטעמו, הן בהיותם גורם מקצועי והן בהיותם גורם ניטראלי, לעומת ההורים המעורבים ו/או היריבים.
במרבית המקרים, לא יכריע בית המשפט בשאלת טובת הילד, מבלי להיעזר בחוות דעת של מומחים, אשר יבחנו את הנושא ויגישו לו את המלצותיהם. מומחים אלה יהיו לרוב רופאים, פסיכולוגים, או עובדים סוציאליים. חשוב לציין, כי אף על פי שבית המשפט אינו מחויב לקבל את המלצות המומחים, הוא בהחלט נוטה להתחשב ואף לאמץ אותן, במרבית המקרים.
לרוב, משמורת ילדים קטינים נקבעת באמצעות בתסקיר, אותו עורכת פקידת סעד, אשר היא עובדת סוציאלית הממונה ע”י בית המשפט לענייני משפחה, או בית הדין הרבני, כדי לבחון את הנושא של משמורת בכל מקרה ספציפי ולהגיש המלצותיה.
תסקיר הסעד נועד על מנת לסייע לבית המשפט בהחלטה ולהמליץ לגבי השאלה הנדונה, קרי: במשמורתו של מי מבין ההורים יוחזקו הילדים הקטינים, וכן איזה הסדרי ראיה יקבעו בעניינם לגבי ההורה, אשר אינו ההורה המשמורן.
בדיקת מסוגלות הורית
בהיעדר הסכמה להמלצות תסקיר פקידת הסעד ו/או במידה והערכאה הדנה בנושא רואה לנכון, כי יש בכך צורך, ימונה מומחה (או צוות של מספר מומחים), כדי לערוך בדיקה מקיפה של יכולת המסוגלות ההורית של כל אחד מן ההורים, אשר יגיש המלצות באשר לשאלה היכן טובת הילדים להיות, אצל האם, או האב.
בדיקת מסוגלות הורית כוללת בדיקות שונות, הן ביחס להורים עצמם, הן ביחס לילדים, והן ביחס לקשר שביניהם; ובין היתר, ביצוע בדיקות פסיכולוגיות ובדיקות אישיות למיניהן, לרבות ראיונות אישיים עם שני ההורים, מבדקים, תצפיות והערכות במטרה לעמוד על אישיותם ותכונותיהם, על טיב יחסיהם האחד עם השני, וכן טיב יחסיהם עם הילדים הקטינים.
בשורה התחתונה, המטרה של כל הבדיקות הללו היא לבצע הערכה ניטרלית ומקצועית באשר לכישורי המסוגלות ההורית של כל אחד מן ההורים, ובתוך כך להעריך את רמת היכולת של כל אחד מהם לספק את צרכי הילדים באופן הטוב ביותר, כמו גם רמת היכולת האישית שלהם להתמודד עם הקשיים הכרוכים בגידולם וחינוכם של הילדים, כל זאת לאור עקרון טובת הילד.
יצוין, כי מאחר ובדיקת מסוגלות הורית מהווה חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט לענייני משפחה, או בית הדין הרבני, לפי העניין, אזי חלים ביחס אליה הכללים הנהוגים לגבי חוות דעת מומחה משפטיות, כולל מתן הזכות לכל אחד מן הצדדים להציג שאלות הבהרה למומחה, לזמנו לעדות של חקירה נגדית, וכיו”ב.
מכיוון שכך, ייעוץ, הערכה וטיפול מקצועי של עורך דין מומחה לגירושין ודיני משפחה מטעמכם, עם ידע וניסיון עשיר בנושא של משמורת ומסוגלות הורית, בהחלט עשויים לסייע לכם להתכונן באופן ראוי ונכון לקראת הופעה בפני אותם גורמים מומחים, כמו גם להתמודד בהצלחה עם הסוגיה בגדרן של ערכאות משפטיות, במטרה להקנות לכם יתרון טקטי משמעותי על פני בן זוגכם.
בהקשר של הדברים הללו, יפים דבריו של כבוד השופט מיכאל חשין בתיק בג”צ 5227/97 מיכל דויד נ’ בית-הדין הרבני הגדול:
“טובתו של ילד אינה מושג תיאורטי. לעניינה נדרש בית המשפט לקביעת ממצאים שבעובדה. ממצאים אלה בית משפט לא יוכל לקובעם – על דרך הכלל – אלא אם יובאו לפניו ראיות; וראיות לענייננו פירושן הינו – בעיקרם של דברים – חוות-דעת של מומחים.”
בהיעדר ראיות והוכחות כבדות משקל מטעם מי מבני הזוג בתיק, אשר יש להן די משקל כדי להפריך ו/או לסתור את המסקנות הקבועות בתסקיר הסעד ו/או חוות-דעת של מומחה מטעם בית המשפט לגבי משמורת ילדים, לרוב יטה בית המשפט לאמץ בפסק דינו את ממצאי חוות הדעת המקצועיות של המומחים מטעמו, אשר מונחות לפניו, כמו גם מסקנותיהן האופרטיביות.
כאמור, השיקול המנחה את בתי המשפט בבואם להכריע בסוגיה של משמורת ילדים הוא עקרון טובת הקטין. וחשוב להדגיש, כי שיקול זה הוא הבלעדי וניצב כעיקרון המנחה היחיד בהחלטה לקביעת משמורת ילדים, כלומר, מבלי שישקלו לצדו באופן עצמאי שיקולים נוספים אחרים כל שהם, אלא אך ורק טובתו הקונקרטית של הקטין הספציפי, אשר עניינו נדון בבית המשפט.
רצון הילד
לפעמים, עולה השאלה האם רצונו של הילד עצמו בדבר העדפתו האישית להתגורר באופן קבוע עם הורה מסוים הינו פקטור משמעותי בסוגיה של קביעת משמורת ילדים. התשובה לשאלה האמורה תלויה בעיקר בגיל הילד.
בעקרון, רצון הילד נכלל הפרמטרים השונים אותם בוחנים במטרה להחליט מהי טובת הקטין לצורך הכרעה וקביעת סוגיית משמורת ילדים.
בהקשר זה יצוין, כי רצון הילד לאו דווקא יהא חופף לטובת הילד.
כמו כן, כאשר הילד מגיע לגיל 10-13 ומעלה ניתן ואף יש לשקול בכובד ראש את רצונו ובהחלט להתחשב בכך, אולם מתחת לגיל זה בתי המשפט מייחסים אך ורק חשיבות מינורית לנושא של רצון הילד.
למשל, לפי הפסיקה, לגבי ילד בגיל 3-4 כלל לא תהא רלוונטיות לרצונו. לעומת זאת, רצונו של ילד בגיל הביניים (נער) יהווה שיקול רציני ביותר ואף עשוי להטות את הכף לעניין משמורתו, במיוחד כאשר מדובר בבחירה בין שני הורים, אשר מסוגלותם ההורית היא פחות או יותר שווה.
יצוין, כי במטרה להתרשם מן הילד באופן אישי ובלתי אמצעי, מוסמך בית המשפט לקבוע דיון (בדלתיים סגורות) בנוכחות הילד עצמו. כמו כן, בית המשפט רשאי לזמן את הילד לשיחה בלשכת השופט (אף ללא נוכחות של מי מבין ההורים).
עוד יצוין, כי בהתייחס לסוגיה של רצון הילד, בית המשפט ייתן דעתו למספר פרמטרים מרכזיים:
- רצון הילד: כפי שהילד עצמו מביע אותו בפני הגורם המקצועי ו/או השופט.
- הגיל הביולוגי של הילד: כפי שצוין לעיל, ככל שהילד הינו בוגר יותר בגילו, ייוחס משקל רב יותר לרצונו האישי בסוגיה של משמורת.
- בגרותו הנפשית של הילד: בית המשפט יתרשם מהמתאם בין גילו הביולוגי של הילד לבין בגרותו, וזאת בהתייחס למשקל שיש ליתן לרצונו במקרה הקונקרטי.
- נחרצות רצון הילד: כאשר הילד המתנגד באופן חד-משמעי ותקיף להתגורר עם אחד מהוריו, עשוי להינתן לדבר משקל רב, כלומר, שלא לקבל החלטה שיפוטית בניגוד לרצונו הנחרץ (במיוחד מאחר ומאוד קשה לכפות על נער מתבגר כבן 15-16 ולהחליט עבורו היכן יתגורר בפועל).
- גורמים חיצוניים: בית המשפט יבחן האם סביר להניח, כי, בנסיבות העניין, רצונו של הילד, כפי שהוא מביע אותו, אינו משקף את רצונו הכן והאמיתי, לאור קיומה של השפעה חיצונית (למשל: הסתה ו/או לחצים מצד מי מההורים, וכו’).
הסדרי שהות במסגרת משמורת ילדים
הנושא של משמורת ילדים כרוך ביחד עם הנושא של הסדרי שהות.
כאשר נקבעת משמורת אצל מי מההורים, בתי המשפט קובעים בתוך כך גם מנגנון הסדרי שהות (זמני ביקורים), לפיהם ההורה שאינו המשמורן יהא רשאי לראות את ילדיו הקטינים במועדים קבועים, כדי לאפשר קשר רציף בינו ובין ילדיו.
באתר זה ישנו מדריך מקצועי נפרד בו תוכלו לקרוא כל מה שחשוב לדעת על הסדרי ראיה של ילדים קטינים, כולל טיפים שימושיים בנושא זה.
מעוניינים לקרוא על הסדרי ראיה של ילדים? נא לחצו על הקישור הבא.
חזקת הגיל הרך
הסיפא לסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית, אשר צוטט לעיל, קובע: “[…] ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת.”
צא ולמד, כי במקרה בו מדובר בילדים קטינים עד גיל 6 (“קטני קטינים”), מתווספת לשיקוליו של בית המשפט מה שקרוי – ‘חזקת הגיל הרך’, לפיה – ילדים קטנים, כאמור, יימסרו באופן אוטומטי לידי משמורת האם, אלא אם כן יוכחו נסיבות מיוחדות וחריגות לקביעת משמורת אחרת.
חזקת הגיל הרך בסיסה בהנחה, שעדיף לילדים להיות במחיצת אמם, לכל הפחות, עד הגיעם לגיל 6.
קיימות גישות שונות של שופטים באשר למשקל שיש לתת לחזקת הגיל הרך במכלול השיקולים לעניין הכרעה בסוגיית משמורת ילדים.
בחודש 4/2008 פרסמה ועדת שניט (הועדה הציבורית לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין, בראשות פרופ’ דן שניט), אשר הוקמה ע”י ציפי ליבני, בהיותה אז שרת המשפטים, מסקנות בינתיים במסגרתן המליצה על ביטול חזקת הגיל הרך.
בחודש 1/2012 הצהיר שר המשפטים, יעקב נאמן, כי בדעתו לאמץ את מסקנות ועדת שניט ולבצע שינוי חקיקתי בנושא.
יצוין, כי גורמים מסוימים, ובכללם ארגוני שדולת נשים, מתנגדים בתוקף למסקנות הועדה, ובין היתר, לטענתם ביטול חזקת הגיל הרך יביא לפגיעה קשה בנשים (בעיקר אלו מקבוצות מוחלשות), וכן לגל של מקרי סחטנות מצד גברים, העשויים להגיש תביעות למשמורת ילדים ו/או משמורת משותפת בתור “קלף מיקוח” לניהול משא ומתן לדמי מזונות נמוכים ויתרונות רכושיים נוספים.
משמורת משותפת
מרבית הסכמי הגירושין והחלטות הערכאות השיפוטיות של בתי המשפט לענייני משפחה ושל בתי הדין הרבניים בישראל בענייני משמורת ילדים מעניקים את המשמורת להורה אחד (בדרך כלל האם), כאשר ההורה השני זוכה למנגנון של הסדרי שהות, המאפשרים לו לשמור על קשר רציף עם ילדיו.
בשנים האחרונות, משהתרחבה והתפתחה התפיסה הליברלית והשוויונית בחברה הישראלית, לרבות במערכת המשפט, בהחלט ניתן לראות, כי הנושא של משמורת משותפת נהיה יותר ויותר שכיח, וכן במקרים רבים גם השופטים פוסקים על משמורת ילדים משותפת.
משמורת ילדים משותפת, להבדיל ממשמורת ילדים רגילה, מחלקת את ההחזקה של הילדים בין שני ההורים באופן שווה (או שווה בקירוב), כלומר, הילדים שוהים אצל ההורים לסירוגין, בהיקף נרחב. הלכה למעשה, ילדים אשר הוריהם מקיימים לגביהם משמורת משותפת חולקים ונהנים משני העולמות, באמצעות שני בתים.
מעוניינים לקרוא על הנושא של משמורת משותפת? נא לחצו על הקישור הבא.
האם ניתן לשנות הסדר משמורת ילדים קיים?
בעקרון, הסוגיה משמורת ילדים לעולם אינה סופית, וזאת בין אם מדובר על משמורת עליה הוסכם במסגרת הסכם גירושין ובין אם משמורת שנקבעה במסגרת של פסק דין ע”י ערכאות.
במקרה של הסכמה הדדית בין ההורים, ניתן פשוט ליישם את ההסדר המוסכם בפועל, אולם מומלץ לבצע זאת בדרך של עריכת הסכם מסודר ולהביאו לאישור של בית המשפט, לשם מתן תוקף משפטי מחייב.
יתר על כן, כל אחד מההורים יכול בכל זמן נתון לעתור בתביעה לשינוי במשמורת ו/או בהסדרי ראיה, כאשר ישנו שינוי נסיבות המצדיק את הדבר, כגון: שינוי במצב של מי מההורים, שינוי במקום מגורי ההורים (למשל: מעבר למקום מגורים מרוחק, המסכל הסדרי ראיה, לרבות רצון להשתקע בחו”ל, וכו’), שינוי ברצונם של הילדים הקטינים עצמם, וכדומה.
עם זאת, יצוין, כי בתי המשפט אינם נוטים לשנות משמורת ו/או הסדרי שהות, אלא במקרים חריגים בלבד, כאשר אירע שינוי נסיבות מהותי ובמיוחד כאשר הדבר חיוני לצורך שמירת טובת הילדים הקטינים.
יצירת קשר | תאום פגישה
גולשים נכבדים,
למשרדנו התמחות ואף ניסיון עשיר ביותר בנושאים של גירושין ודיני משפחה, לרבות עניינים מורכבים של משמורת ילדים, מזונות ילדים, חלוקת רכוש בגירושין, ועוד, וכן תחומים משפטיים משיקים רלוונטיים.
אם התרשמתם ממשרדנו והנכם מעוניינים לקבל מאיתנו ייעוץ משפטי ו/או לשקול ליהנות משירותינו המשפטיים בתחום, הנכם מוזמנים נא ליצור קשר מיידי ולתאם פגישה באווירה נעימה, במסגרתה נוכל להציע לכם מענה ופתרונות משפטיים מקצועיים, בהתאמה אישית לצרכים האישיים הייחודיים שלכם.
נשמח לראותכם ולהכירכם.
לתיאום פגישה בנושאי גירושין ודיני משפחה – התקשרו: 03-9499555
