משמורת והסדרי שהות על ילדים לאור מעבר מגורים לחו”ל
במקרה בו אם שהינה ההורה המשמורן על ילדים קטינים מחליטה לעבור ולהתגורר בחו”ל, הסדרי ראיה, אשר נקבעו בין ההורים, יהפכו לבלתי ישימים בעליל.
הלכה למעשה, שינוי מגורים לחו”ל יצור נתק גדול מאוד בין האב לבין ילדיו הקטינים, לאור מגבלת המרחק הגיאוגרפי.
אישור הגירת האם לחו”ל כרוך בהרחקה רבה של הילד הקטין מהאב, וכן בהרחקת הילד עצמו מהסביבה הקרובה והמוכרת לו, אליה הוא רגיל.
בנסיבות כאלה, אין חולק על זכותה של האם שבידיה המשמורת על הקטין להגר לחו”ל, אולם מתעוררת השאלה, האם השיקולים ביסוד ההחלטה להגר הינם רלוונטיים להכרעה בסוגיית המשמורת, או שיש לבחון אך ורק את טובת הילד הקטין?
מקרים מסוג זה עשויים לעורר מחלוקת קשה ביותר בין ההורים, וכן דילמה מורכבת מבחינת בית המשפט בבואו לשוב ולהכריע בסוגיית הסדרי שהות של ילדים, ככל שתונח בפניו תביעה מצד האב, בנסיבות כאמור.
מהם השיקולים שעל בית המשפט לקחת בחשבון במקרה שינוי מקום מגורים של האם לחו”ל? האם יש רלוונטיות לסיבות, אשר בעטיין, מבקשת האם להגר לחו”ל ביחד עם הילדים? האם עליה להוכיח, כי ההגירה המבוקשת מצדה הינה דבר הכרחי? האם במקרים מסוג זה עשויה להשתנות משמורת ילדים ולעבור לידי האב?
פסיקת בתי המשפט
בתיק רע”א 4575/00 דן בית המשפט במקרה של אם שביקשה להגר לחו”ל.
בית המשפט העליון קבע, כי, ככלל, לשאלת הסיבה העומדת בבסיס ההחלטה להגר ו/או עצם היותה הכרחית, אם לאו, אינה רלוונטית כלל ועיקר להכרעה בסוגיית משמורת ילדים, בהתאם לעקרון המנחה של טובת הילד.
אמנם, להחלטת ההורה שהינו ההורה המשמורן (ובמקרה הנדון היתה זו האם) האם להגר לחו”ל יש השפעה מהותית על המשך חייהם של הילדים הקטינים, אולם על בית המשפט להכריע מהי האפשרות הטובה ביותר עבור הילדים בנסיבות הענין ובהתחשב במצב החדש שנוצר, מבלי להתחשב בהתנהגות של האם, דהיינו, מבחינת שיקוליה האישיים בהחלטתה להגר מן הארץ; זאת, אלא אם כן, ניכר מהתנהגותה של האם, כי היא אינה שוקלת את טובת הילד, ומרוכזת בטובתה שלה בלבד, או אז, בנסיבות כאלה, ממילא, לא יהא זה טובתם של ילדים קטינים להיות במשמורת אם כזו.
צא ולמד, כי בקשת הגירה לחו”ל של הורה עם ילדיו הקטינים תיבחן אך ורק לאור עקרון טובת הילד.
זאת ועוד, לפי פסק הדין של בית המשפט העליון, בהקשר הדברים יש להתחשב, בין היתר, במספר פרמטרים רלוונטיים, כלהלן:
- עמדת הילדים בסוגיה, כפי שהם מביעים אותה.
- איכות הקשר שבין הילדים לבין כל אחד מההורים.
- היכולת האובייקטיבית והסובייקטיבית לשמירת קשר בין הילדים לבין ההורה שמשמורת הילדים אינה נתונה בידיו, במידה ותאושר הגירת הילדים לחו”ל.
- נכונות ההורה שהינו ההורה המשמורן לסייע בקיומו של הקשר בין הילדים לבין ההורה האחר שאינו ההורה המשמורן.
- המסוגלות של הילדים הקטינים להיקלט בסביבה החדשה, אליה מתבקשת ההגירה.
- במידה וההורה שהינו ההורה המשמורן נישא בשנית, יש לבחון את מערכת היחסים בין בן הזוג החדש לבין הילדים הקטינים, וכן את נכונותו של בן הזוג לאפשר קשר עם ההורה הביולוגי האחר.
- חזקת הגיל הרך.